אחרי OPEC: המיצוב הגאופוליטי המחודש של איחוד האמירויות ומה שהוא מאותת לעולם העסקים

הדפוס האסטרטגי

המהלכים הגיאופוליטיים של איחוד האמירויות בחמש השנים האחרונות פועלים לפי היגיון אחיד: למקסם את מרחב האפשרויות, לגוון שותפויות ולצמצם תלות בגוש או בברית כלשהם. הסכמי אברהם הביאו לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, ופתחו מסדרונות סחר חדשים ושותפויות טכנולוגיה. החברות ב-BRICS הרחיבה את הגישה לרשתות של שווקים מתעוררים ולתשתית פיננסית חלופית. הסכמים דו-צדדיים עם הודו (CEPA), טורקיה, אינדונזיה ואחרות יצרו מארג של יחסי סחר מועדפים.

פרישתו מ-OPEC מוסיפה לתיק זה גם עצמאות במדיניות האנרגיה. כעת יכול האיחוד להפיק בתפוקה מלאה, לקבוע אסטרטגיית תמחור משלו ולקדם שותפויות אנרגיה דו-צדדיות ללא מגבלות הקרטל. עבור מנתחי תעשיית האנרגיה, האות הוא שאבו דאבי נערכת לעולם שבו ביקוש הנפט חצה את שיאו, ועושה זאת באמצעות מכירת כמות הנפט הגדולה ביותר האפשרית כל עוד המחירים נותרים גבוהים.

פרישתו של איחוד האמירויות היא, יותר מכול, הסימן הגלוי לשבר אזורי עמוק בין ריאד לאבו דאבי, ומעבר לכך, שבר בין שני חזונות בלתי מתיישבים באשר לדמותו של הסדר במפרץ.— אנס עבדון, יועץ בינלאומי לאנרגיה ולענייני עולם, במאמר עבור אל-ג'זירה

אמון המשקיעים: הנתונים

באיחוד האמירויות פועלות 1.4 מיליון חברות רשומות. זרימת ההשקעות הזרות הישירות פנימה גדלה באופן עקבי, וקרן המטבע הבינלאומית חוזה צמיחת תוצר של 5% לשנת 2026. מאז 2021 הונפקו יותר מ-250,000 ויזות זהב. היקף עסקאות הנדל״ן בדובאי עלה על 680 מיליארד AED בשנת 2025, גידול של 30% בהשוואה לשנה הקודמת.

נתונים אלה מלמדים שהמיקום הגיאופוליטי מחדש לא הרתיע את ההון, אלא משך אותו. נראה שהמשקיעים רואים בעצמאות האסטרטגית של איחוד האמירויות יתרון ולא סיכון. מיקומה של המדינה כתחום שיפוט המקיים יחסים עם כל הגושים העולמיים המרכזיים, ובהם ארצות הברית, סין, הודו, האיחוד האירופי ורוסיה, יוצר מעין מרחב אפשרויות גיאופוליטי שמעט תחומי שיפוט אחרים יכולים להציע.

השלכות על האסטרטגיה התאגידית

עבור עסקים השוקלים אפשרויות של תחומי שיפוט, המיקום הגיאופוליטי של איחוד האמירויות מחזק את כוח המשיכה שלו כמרכז ניטרלי ופרגמטי מבחינה מסחרית. חברות הנדרשות לפעול לאורך קווי שבר גיאופוליטיים, ולשרת לקוחות הן בשווקים מערביים והן בשווקים שאינם מערביים, מוצאות באיחוד האמירויות תחום שיפוט שאינו מחייב אותן לבחור צד.

לניטרליות זו יש ערך מעשי. היא משפיעה על הגישה לבנקאות (בנקים באיחוד האמירויות מקיימים קשרי בנקאות מתכתבת ברחבי העולם), על מרחב האפשרויות של נתיבי הסחר (פוג'יירה מספקת חלופה ללוגיסטיקה התלויה במצר הורמוז), ועל העמדה הרגולטורית (המסגרות הרגולטוריות של האיחוד תוכננו להיות תואמות בינלאומית בלי להיות מיושרות פוליטית).

עבור מבנים של חברת אחזקה בפרט, מיקומו של איחוד האמירויות מציע הצעת ערך משכנעת: תחום שיפוט עם רשת אמנות נרחבת, אמינות רגולטורית, יציבות פוליטית והעצמאות האסטרטגית לשמר את כל אלה גם בתקופות של זעזוע עולמי.