בתי המשפט באיחוד האמירויות אוכפים תניות בוררות, אך טענה מאוחרת, ניסוח של רשות ואכיפת שיקים עלולים להותיר חברות בלעדיהן

הכלל שממנו יוצא כל בית משפט: להעלות את התניה ראשונה

תניית בוררות אינה אוכפת את עצמה. לפי סעיף 8(1) לחוק הבוררות הפדרלי (חוק פדרלי מס׳ 6 משנת 2018), בית משפט שהתבקש להכריע בסכסוך שחל עליו הסכם בוררות חייב להורות שהתביעה אינה קבילה אם הנתבע מבקש זאת לפני שהגיש בקשה או הגנה כלשהי לגופו של עניין, אלא אם ההסכם בטל או אינו ניתן לאכיפה.

בית המשפט העליון הפדרלי החיל את הכלל בקפדנות באוגוסט 2020. בתביעה בפוג׳יירה בעניין מטוס שמעולם לא נמסר, ההגנה חלקה תחילה על מסמכי התובע בטענה שהם צילומים וביקשה לדחות את התביעה, בשלב ניהול התיק ושוב בפני הערכאה הדיונית, והעלתה את התניה רק מאוחר יותר. בית המשפט הפך את קביעת הערכאות הנמוכות שלפיה התביעה אינה קבילה: הטענה היא דיונית, ונתבע המתייחס תחילה לגופו של עניין מוותר עליה לגבי אותו סכסוך.

בית משפט הקסציה של דובאי מחיל אותו כלל. במרץ 2025 דחה התנגדות שהעלה בדצמבר 2024 צד שטען לגופו של עניין בכתב טענות בספטמבר אותה שנה.

התנהגות הנחשבת לוויתור על התניה

אפשר לאבד תניה גם בהתנהגות. בית משפט הקסציה של דובאי מקבל שניתן לוותר על הזכות לבוררות במפורש או במשתמע, אך ויתור משתמע מחייב התנהגות המראה בבירור שהצד התכוון לזנוח את התניה. השאלה אם ההתנהגות עומדת במבחן זה מסורה לערכאה הדיונית, ובית משפט הקסציה אינו מתערב בקביעה מנומקת.

אכיפת שיק עשויה להיות התנהגות כזו. במרץ 2025 אישר בית המשפט קביעה שחברת ספנות ויתרה במשתמע על תניות יישוב הסכסוכים בהסכמי חכירת האוניות שלה, שהפנו לבית המשפט הגבוה באנגליה, לבוררות בסינגפור בתביעות קטנות יותר, או לניו יורק, כשאכפה שיק על סך 8 מיליון דירהם באמצעות בתי המשפט בדובאי. קביעה זו עמדה לצד נימוקים נוספים, ובהם ההתנגדות המאוחרת שהוזכרה לעיל והעובדה שהמושך לא היה צד להסכמי החכירה, אך היא מראה שערכאה דיונית רשאית לראות באכיפת שיק בדובאי בחירה בפורום, לא רק צעד גבייה.

כך גם התדיינות קודמת. באוקטובר 2024 פסק אותו בית משפט שיזם שהתגונן מפני תביעה ראשונה של רוכש על חוזה מכר של נכס על הנייר, בלי להעלות את תניית הבוררות שבחוזה, אינו יכול להסתמך על התניה כשהרוכש תבע שוב על אותו חוזה, אף שהתביעה השנייה ביקשה סעד שונה.

תניות שמעולם לא סגרו את דלת בתי המשפט

יש תניות שמעולם לא חייבו איש ללכת לבוררות. בית משפט הקסציה של דובאי פסק באפריל 2025 שאין חזקה בדבר הסכמה לבוררות: ניסוחה חייב להפוך את הבוררות לדרך היחידה. חוזה בנייה שהפנה סכסוכים מסוימים ליועץ כבורר, אך התיר לכל צד לפנות לבתי המשפט אם דחה את החלטתו, לא מנע מהקבלן להגיש תביעה.

תניה גם מחייבת רק את הצדדים לה. בתיק השיק המושך לא היה צד להסכמי החכירה, ובית המשפט חזר וקבע שכאשר חלק מהנתבעים אינם כפופים לתניה והם יריבים של ממש בהליך, הסכסוך אינו מפוצל: בתי המשפט, שלהם סמכות כללית, דנים בו כולו. בתוך קבוצת חברות, שיק של חברה קשורה שלא חתמה על החוזה אינו נושא עמו את התניה שבחוזה.

יש סכסוכים שאינם ניתנים לבוררות כלל. סעיף 4(2) לחוק הבוררות אוסר בוררות בעניינים שאין להסדירם בפשרה, וסעיף 53(2) מחייב בית משפט לבטל פסק בורר כזה מיוזמתו. בספטמבר 2024 פסק בית משפט הקסציה של דובאי שתביעה שלפיה אחזקת ה-51% של אזרח איחוד האמירויות הייתה "כסות" נומינלית לפי הכלל הקודם שחייב בעלות של אזרחי איחוד האמירויות, חייבה את בית המשפט להחיל כלל של תקנת הציבור, ולכן תניית הבוררות בתזכירי ההתאגדות לא יכלה להרחיק אותה מבתי המשפט. פסק הדין עסק באחזקות שנוצרו לפי הכלל הישן; הוא אינו מכריע אם סכסוכים על הסדרי אחזקה נומינלית שנעשו לאחר ביטול הכלל ניתנים לבוררות.

מי חתם, ובאיזו סמכות

סעיף 4(1) לחוק הבוררות מתיר לחברה להסכים לבוררות רק באמצעות נציג המוסמך לכך; אחרת ההסכם בטל. חברות שהפסידו בבוררות משתמשות בכך לעתים כפתח מילוט, וטוענות שלמנהל שחתם לא הייתה סמכות זו.

בית משפט הקסציה של אבו דאבי דחה טענה זו בנסיבות העניין בספטמבר 2024. מנכ״ל חתם על הסכם פרויקט שכלל תניית בוררות; לאחר שהפסידה בבוררות, טענה החברה שהדירקטוריון שלה מעולם לא הסמיך אותו. בית המשפט קיבל ששלוח זקוק להרשאה מיוחדת כדי להסכים לבוררות, אך פסק שחברה רשאית לאשרר פעולה שנעשתה ללא הרשאה, בדיבור או בהתנהגות, ושאשרור נחשב כהרשאה מראש. על החוזה הוטבעה חותמת החברה, שלא נתקפה, החברה לא הוכיחה היעדר סמכות, והיא השתתפה בבוררות במשך חודשים בלי להתנגד, ולכן ויתרה על הטענה ואשררה את התניה.

סעיף 25 לחוק הבוררות מחזק זאת: צד הממשיך בבוררות בידיעה על הפרה של הסכם הבוררות, בלי להתנגד בתוך התקופה המוסכמת, או בהיעדרה בתוך שבעה ימים מהיוודע לו עליה (שבעה ימי עבודה, כפי שציטט בית המשפט באבו דאבי את הנוסח הערבי), רואים אותו כמי שוויתר על ההתנגדות. תיק אבו דאבי הוכרע לפי חוק העסקאות האזרחיות הקודם, אך החוק משנת 2025, שבתוקף מ-1 ביוני 2026, שומר על שני חלקי הכלל: סעיף 870(1) מחייב הרשאה מיוחדת לפעולות החורגות מניהול ומשמירה ומזכיר במפורש את הבוררות, וסעיף 873 רואה באשרור מאוחר הרשאה מראש.

לאחר פסק הבורר: מקום המושב, 30 הימים והאכיפה

בית משפט הקסציה של דובאי פסק באפריל 2025 שבית המשפט המוסמך לבטל פסק בורר נקבע לפי מקום המושב המשפטי בלבד, שהצדדים בוחרים בו במפורש או באמצעות כללים מוסדיים הקובעים מקום מושב כברירת מחדל; המוסד שניהל את התיק והמקום שבו התקיימו הדיונים אינם מכריעים בכך. פסק בורר שניתן לפי כללי DIFC-LCIA, כשדובאי היא מקום המושב וחוק הבוררות הפדרלי הוא הדין הדיוני, היה בסמכות בית המשפט לערעורים של דובאי, לא בסמכות בתי המשפט של DIFC.

תביעה לביטול יש להגיש בתוך 30 יום מיום שהודע על פסק הבורר לצד המבקש את ביטולו (סעיף 54(2)). במאי 2025 פסק אותו בית משפט שהתקופה מתחילה רק כאשר בית הדין לבוררות עצמו מוסר עותק חתום של הפסק, כפי שסעיף 44 מחייב אותו לעשות בתוך 15 יום. היוודעות לפסק בדרך אחרת, או המצאתו במסגרת הליכי אכיפה, אינן מפעילות את השעון.

החמצת המועד אינה סוף פסוק. במרץ 2025 פסק בית המשפט שצד שמעולם לא תבע ביטול עדיין רשאי להתנגד לצו האוכף את פסק הבורר, בהשגה לבית המשפט לערעורים בתוך 30 יום מקבלת הודעה על הצו (סעיף 57), מכל עילת ביטול שבסעיף 53(1). השגה שמתקבלת מביאה לסירוב לאכיפה, אך מותירה את פסק הבורר, ואת תוקפו כמעשה בית דין, על כנם. הגשת תביעת ביטול אינה מעכבת את האכיפה, אלא אם בית המשפט מורה על עיכוב מטעמים רציניים (סעיף 56(1)).

פסקי בורר זרים ופסקי בוררות ספורט הולכים בדרכם שלהם

לפי סעיף 2 לחוק הבוררות הפדרלי, בוררות מסחרית בינלאומית שמקום מושבה בחו״ל אינה כפופה לחוק, אלא אם הצדדים בחרו להחיל אותו, אף שסעיף 2(3) מרחיב את תחולת החוק גם על בוררויות ביחסים הכפופים לדיני איחוד האמירויות. בדצמבר 2021 פסק בית משפט הקסציה של ראס אל-חיימה, מיוזמתו, שחברה הרשומה ב-RAKEZ שהפסידה בבוררות שמקום מושבה בסין, לפי חוזים הכפופים לדין הסיני, אינה יכולה לבקש מבתי המשפט בראס אל-חיימה לבטל את פסק הבורר. הביטול, כך קבע בית המשפט, מסור לבתי המשפט של מקום המושב; בתי המשפט באיחוד האמירויות רשאים רק להכיר בפסק בורר זר ולאכוף אותו, או לסרב לכך מהעילות המצומצמות של אמנת ניו יורק.

ביוני 2022 אישר בית משפט הקסציה של אבו דאבי אכיפה נגד ערב של פסק בורר של ICC שניתן בניו יורק. בית המשפט האוכף אינו בוחן את גופו של עניין, תקנת הציבור פירושה האינטרסים היסודיים של המדינה ולא כללים המגנים על זכויות פרטיות, וסירובם של בתי המשפט בארצות הברית לבטל את הפסק הראה שהוא סופי במקום שבו ניתן. פסק דין זה, כמו החלטה של בית המשפט העליון הפדרלי ממרץ 2020 בעניין פסק בורר ימי שניתן בלונדון, החיל את תקנות סדר הדין שהיו אז בתוקף. כיום הדרך קבועה בסעיפים 222 ו-223 לחוק סדר הדין האזרחי משנת 2022: בקשה לשופט ההוצאה לפועל, המכריע בתוך חמישה ימי עבודה, וערעור ישיר על הצו. פסק הבורר חייב לעסוק בעניין הניתן לבוררות לפי דיני איחוד האמירויות ולהיות בר-אכיפה במקום שבו הוא ניתן.

בדובאי, פסקי בוררות ספורט עומדים בנפרד. בנובמבר 2025 פסקה מליאת בית משפט הקסציה של דובאי שבתי המשפט בדובאי אינם מוסמכים לדון בתביעה עצמאית לביטול פסק של מרכז הבוררות לספורט של איחוד האמירויות, שהוא סופי ובר-אכיפה לפי החוק והכללים של המרכז. הביקורת נעשית כשמתבקשת האכיפה: לבקשת צד, שופט ההוצאה לפועל בוחן אם הפסק עומד בכללים הכלליים של הבוררות שהפרתם הייתה מביאה לבטלותו, במחלוקת ביצוע מהותית שניתן להגיע בה עד בית משפט הקסציה.

מה אנו בודקים בחוזי החברה וברישומיה

בתניות יישוב סכסוכים, אנו בודקים אם הבוררות היא הדרך היחידה; אם נקוב מקום מושב משפטי, ולא רק מוסד או מערכת כללים; ואם החברות שיהיו מעורבות בפועל, לרבות חברות קשורות שהשיקים שלהן תומכים בעסקה, הן צד לתניה.

בעניין הסמכות, אנו בודקים שמי שחותם על חוזה הכולל תניית בוררות מחזיק בהחלטת דירקטוריון או בייפוי כוח המכסים במפורש הסכמה לבוררות, השמורים ברישומי החברה כך שאפשר יהיה להציגם גם שנים לאחר מכן. אותו דבר אנו מבקשים לגבי מורשה החתימה של הצד שכנגד.

כשמומצאת תביעה, עורכי הדין של החברה מעלים את טענת הבוררות בכתב הטענות הראשון, לרבות בשלב ניהול התיק. לפני אכיפת שיק או הגשת תביעה על חוזה שיש בו תניית בוררות, הבעלים שוקלים אם בית משפט עשוי לראות בכך ויתור על התניה לגבי אותו סכסוך, ואולי גם לגבי סכסוכים מאוחרים יותר על אותו חוזה.

כשמגיע פסק בורר, נרשם מועד מסירתו בידי בית הדין לבוררות, ותקופת 30 הימים לביטול נרשמת ביומן; כל צו אכיפה פותח 30 ימים משלו. הכתובות הרשומות וכתובות הדוא״ל שבחוזים נשמרות מעודכנות, משום שכל מועד תלוי בכך שהודעה תגיע למי שיפעל על פיה.

חוק בוררות אחד, כמה ערכאות עליונות

למערכת השפיטה הפדרלית ולבתי המשפט של דובאי, אבו דאבי וראס אל-חיימה יש לכל אחד ערכאה עליונה משלו. כל בתי המשפט חייבים לפעול לפי העקרונות של הרשות לאיחוד העקרונות השיפוטיים הפדרליים והמקומיים (חוק פדרלי מס׳ 10 משנת 2019, סעיף 18); מעבר להם, אין כלל כללי של תקדים מחייב. רוב פסקי הדין כאן הם של דובאי; כשערכאות עליונות אחרות עוסקות באותה נקודה, הן מושכות לאותו כיוון, משום שהן מחילות את אותו חוק בוררות פדרלי. פסק דין של מליאה מכריע את עמדת בית המשפט שלה: פסק דין של בית משפט הקסציה הסוטה ממנו בלי הפניה למליאה ניתן לביטול (חוק סדר הדין האזרחי, סעיף 190(1)(ג)).

מלבד תיק תקנת הציבור, ומלבד הנימוק הנוסף בתיק השיק, שלפיו בתי המשפט בדובאי אינם רשאים לוותר על סמכות הנתונה להם לפי חוק סדר הדין האזרחי, תניות אבדו או נשמרו בשל מה שהחברות עשו: סדר טענותיהן, הפורום שבחרו לגביית כסף, הניסוח שעליו חתמו ומי חתם עליו.

מאמר זה מתאר פסקי דין וחקיקה של איחוד האמירויות נכון ל-1 בנובמבר 2026. זהו מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. Polaris אינה משרד עורכי דין; בסכסוכים אנו פועלים לצד עורכי דין בעלי רישיון באיחוד האמירויות.